דף הבית הרהורים
הרהורים
4's הדפסה דואר-אלקטרוני

 

ארבע יצירות אמנות שמביאות לי ת'סעיף (כניסוחה של פרוטי אצל פרנץ):

 

1. צ'רלי ומפעל השוקולד

2. צופן דה וינצ'י

3. מוסיקת פופ

4. שירה יומרנית

 

ארבעה מקומות שאני לא רוצה להימצא בהם:

1. בחוץ בגשם

2. בפאב

3. בעבודה

4. צרפת של המאה ה-18.

 

ארבעה אתרים/תוכנות/תופעות או כל דבר השאוב מהעולם הווירטואלי שאני לא אוהבת:

1. ספאם

2. פרסומות

3. RSS שלא קיימים / עובדים

4. אתרים שמביאים לדף שגיאה על כל דבר קטן ששוכחים להזין ואז מוחקים את כל הנתונים כמו פוסטים מאוד מושקעים שעובדים עליהם שעה ואז שוכחים לכתוב כותרת.

 

סתם דברים מעצבנים:

1. עובדים חדשים

2. הפקה גרועה של ספרים

3. שגיאות בעברית

 

ארבע יצירות שאני אוהבת:

1. מאוס

2. חיים בין השורות

3. קומיקס

4. "חברות" גוסטב קלימט

 

ארבעה מקומות שהייתי רוצה להיות בהם:

1. אצל ההורים

2. שדה בוקר

3. מקום עם שלג

4.

 

ארבעה דברים שאני אוהבת באינטרנט:

1. RSS

2. קומיקס רשת

3. הורדת תוכניות טלויזיה

4. מידע

 

ארבעה דברים שסתם משמחים אותי:

1. גשם

2. בישולים שיוצאים טוב

3. גרביים יפים

4.

 
World1 הדפסה דואר-אלקטרוני

 

עצום את עינייך וראה.

דמיין מישור ארוך וחלק, צהוב זוהר.

השמיים מעליך הם ירוקים, מבהיקים. השמש שקבועה בשמיים היא תכולה בוהקת, ניאון.

דמיין לך שאתה מניע את רגלך.

אתה צועד צעד, ועוד צעד, עד שאתה מתחיל לרוץ. אתה רץ ורץ, בקלילות.

דמיין לעצמך שאתה מגיע לנהר.

 הנהר כחול זך, כמו השמש, ומשהו בו דמוי זכוכית, גביש. אתה כורע ברך וטובל אצבע בנהר. סימן הגלים שאתה יוצר נמתח וממשיך במורד הנהר, רוחש. אתה טובל ידך במים, מרים אותה ושותה. המים זולגים בגרונך, מעוררים.

דמיין לעצמך שהנהר ממשיך בכל כיוון, עד הסוף.

אתה נכנס למים. אתה מתחיל לשחות, וצולל אל תוך המים בעדינות.

דמיין לעצמך שיש דגים מסביבך.

הדגים אדומים, בוהקים. אתה שולח את ידך ונוגע באחד מהם. הוא מביט בך בעיניים תמהות, כשואל על מה ולמה נגעת בו. אתה מצייר גל על עורו והוא מבין וממשיך לשחות. יותר ויותר דגים מקיפים אותך, צבעיהם הופכים בוהקים יותר ויותר. הם רבים עד כדי כך שהם נדמים כגוש אחד, גלי ומהורהר. הם מרימים אותך אל מעל פני המים.

דמיין שאתה רואה את סוף הנהר.

הוא חודר לאדמה בקלילות, נספג בה. הדגים נעלמים במקום המפגש, ואילו המים מאדימים.

אתה עולה על האדמה שוב.

 

עצום אתה עיניך ושמע.

דמיין צליל חד ומתמשך.

נוספים לו שני צלילים נוספים, בעלי גוונים שונים. הם תואמים ומשתלבים זה בזה.

שלושת הצלילים מתחברים בהרמוניה.

דמיין נגיעה קלה של צליל בקצות עצביך.

הצליל חוזר, שוב ושוב. הוא מאיץ עד לנקודה ואז שוטף ברגש את דמיונך.

דמיין לעצמך צליל קצוב ומשרה.

גון הצליל דומה לאחד מהקודמים, אך יותר קטוע ועם זאת מתמשך. הפרעה חלה בצליל. היא נמשכת לעד.

מתחזקת ומתנערת טיפות טיפות.

דמיין לעצמך צליל חופשי, חסר כל רסן ועכבה.

גלים רצים על הצליל והוא נשפך אליך מכל כיוון. זה אינו צליל רגיל. הצליל נמשך ושאר הצלילים נעלמים.

דמיין לעצמך צלילים נכנסים ויוצאים.

הם שבירים. אתה יוצר שינוי בגל, בלתי מובן אך מושלם כהכל. אתה מעצב גל נוסף, מובן יותר. הצלילים הולכים ורבים, עד שהם משתלבים זה בזה ויוצרים צליל שסוחף אותך בחזרה אל עולם הצלילים האחרים.

דמיין שהצליל נגמר.

הוא משתלב בצלילים האחרים ומשנה אותם למשהו אחר, הצלילים השבירים נעלמים בזרם הצלילים הישנים.

אתה חוזר אל הרמונית שלושת הצלילים.

 

עצום את עינייך וחוש.

דמיין מגע ארוך ומצופה.

מגע קסום נוסף לו, ועוד אחד. הם מעניקים לך תחושה שונה, כל אחד ואחד מהם.

דמיין מגע זכוכיתי, נקודתי, זורם משהו.

המגע שב ומופיע, מתייצב על קו מתוח ונוקשה.

דמיין מגע נוזלי, אוורירי מעט.

הוא דומה למגע הקסום, אך חסר קסם משל עצמו. אתה נוגע בו ויוצר תחושה חדשה, קרירה. היא נגמרת במחר.

דמיין לעצמך שהמגע נמשך לעד.

לפתע אתה חש את אותו מגע בכל גופך. אתה מאבד כל תחושה אחרת, אך זו נפלאה לכשעצמה.

דמיין לעצמך מגע רך ומסתלסל.

אתה חוזר אליו בתקווה, רשומת אהבה. אתה נוגע בו שוב ושוב. המגע עוטף אותך בשוויון. אז אתה חש שוב את המגע הקודם, הישנוני.

דמיין שהמגע נפסק.

התחושה נטמעת בישנות, האהובות ומחדש אותן. המגע הרך נעלם.

אתה חוזר אל אותו מגע מוכר וקליל.

 

עצום את עינייך והרח.

דמיין ריח לימוני, קוצני.

ריח קריר נוסף לו, וריח אחר רענן, כשל אש.

דמיין ריח שקוף, בלתי מורגש כמעט.

הוא מתקשה וחודר להכרה.

דמיין ריח צלול ואוורירי, דומה לריח מים, אך שונה.

הריח קריר גם הוא אך שקוף יותר. אתה משנה את ריחו והופך אותו לחד יותר, ברור לאף.

דמיין לך שהוא משתלט על קו ביקומך.

פתאום אתה מריח רק אותו והוא מכה בך ומשתלט על מחשבתך.

דמיין ריח חדש של עץ לא ידוע בשלכת סתיו מושלם.

הריח מושך ומזכיר לך את ביתך. אתה שואף אותו לקרבך שוב ושוב, עד שאתה מריח רק אותו. כשאתה מגיע לשיא אתה מריח דברים אחרים שוב.

דמיין שהריח הורח עד תום.

הריחות הקודמים חוזרים ואתה מקבל אותם כחידוש נעים.

אתה חוזר אל הריח המנומנם והביתי.

 

עצום את עינייך וטעם.

דמיין חמצמצות קרירה בשפע.

טעם מלח מתוק ופלפל אש.

דמיין טעם של אדיי מים.

טעם של טיפות גשם חודר.

דמיין טעם של לבה, נוזלית.

טעם של נשיקה, אתה מעניק לו טעם משלך בזיכרון נשיקתך האחרונה.

דמיין טעם שאין בו דבר פרט.

טעם אותו עד שלא תחוש בשום טעם אחר. עד שלא תדע עוד טעם מהו.

דמיין טעם תה חדש.

הטעם מוכר באופן מוזר ומפליא מעט. אתה חוזר וטועם עד שתכיר רק אותו. אתה טועם וטועם עד שאתה חש בגוונים האחרים סביבך.

דמיין שהטעם אבד.

טעם אחר חודר אליך והוא זכור לך ממקום כל שהוא. אתה נזכר שטעמת אותו לא מזמן, בחוץ.

אתה נהנה לשוב ולטעום את אותו טעם ישן, שזכור לך שאהבת.

 

פקח את עינייך וחיי.

 
Rezume - Zohara Tsairi הדפסה דואר-אלקטרוני

 

קורות חיים

 

שם: זהרה צעירי

מגורים: מושב נאות-הכיכר, ד.נ. ים המלח, מיקוד: 86905

תאריך לידה: 20.5.1984

טלפון נייד: 0528666207

דואר אלקטרוני: כתובת דוא"ל זו מוגנת מפני spambots, יש לאפשר JavaScript על-מנת לראות את הכתובת

 

השכלה

 

1998 – 2002

בית הספר התיכון לחינוך סביבתי במדרשת בן-גוריון, מועצה אזורית רמת-נגב, בוגרת מגמת חינוך סביבתי ותרגום ובעלת תעודת בגרות מלאה.

 

ניסיון צבאי

 

אפריל 2004 – אוגוסט 2005

 עבודה שוטפת ביחידת הב"ט כמעצבת גראפית. עבודה המשלבת עיצוב והפקת לומדות, מצגות, עטיפות תקליטורים ואיורים. במסגרת התפקיד אני עובדת מול קהלים מגוונים, החל מלקוחות פנים-צה"ליים בדרגים גבוהים וכלה במעצבים אזרחיים ומתכנתים. כל זאת תחת עמידה ביעדים ובשילוב עם עבודת צוות, ולעתים ניהול הצוות עצמו.

 

פברואר –מרץ 2004

 עוברת קורס הכשרת מפתחי מולטימדיה במרכז להדרכת מחשבים ג'ון ברייס מקבוצת מטריקס ומסיימת אותו בהצטיינות יתירה. במסגרת הקורס מקבלת הכשרה מקצועית נרחבת בעבודה גראפית עם פוטושופ, פיתוח מולטימדיה בפלאש ועריכת וידיאו בפרמייר.

 

ינואר 2004

 מתקבלת ליחידת הב"ט – היחידה להדרכה באמצעות טכנולוגיה של זרוע היבשה, לתחום המולטימדיה. היחידה מפתחת אמצעי הדרכה מגוונים, החל בלומדות מורכבות וכלה בסרטי הדרכה. בשל הביקוש הרב למוצריה, היחידה עומדת בפני פעילות אינטנסיבית במטרה לספק מענה לכלל הלקוחות בזמנים קצרים.

 

ספטמבר 2003 – דצמבר 2003

 מתגייסת לצה"ל ומסיימת טירונות כללית כמצטיינת מחלקתית. עובדת כפקידת לשכה עד להצבה סופית.

 

שונות

 

שפות:

שולטת היטב באנגלית

 

עיסוקים נוספים רלוונטיים:

במשך שנים עוסקת באופן עצמאי בעיצוב גראפי לאינטרנט ומחוצה לו, באיור וביצירה.

 
ללא כותרת הדפסה דואר-אלקטרוני

 

I'm Zoie, I live in Tel-Aviv, Israel.

Right now I'm finishing my duty military service, as most of people my age in Israel. During my service I've been working as graphic artist; designing interfaces, illustrations and animations for educational software.

After I'm done with the army I'm planning on finding a job, hopefully in the field of [[design]] and/or [[arts]], and saving money for a European trip next summer.

I enjoy reading [[classic literature]], [[sci-fi]], [[fantasy]], [[graphic novels]] and [[poetry]], and I sometimes write. I [[paint]] all the time and sculpt when I can. I like most of creative activities and for me that includes [[baking]] and [[cooking]], that I love very much. I'm interested in [[science]] as much as I am in [[mythology]]. I find the [[internet]] very interesting, as a source for knowledge, a communicational medium and a cultural manifestation. I study [[German]].

I like a lot of kinds of music.

I'm looking for interesting people to chat with.

 
Notification הדפסה דואר-אלקטרוני

 

מועדון הקריאה של קהילת תרבות

 

שלום,

הודעה זו נשלחת אליכם מכיוון שהבעתם רצון להשתתף במועדון הקריאה של קהילת תרבות.

 

לאחר בלגן מסוים בדיון המקורי, נבחרה השיטה הבאה, ביחד עם בורגול, שהעלתה את רעיון המועדון, ואנשים נוספים.

לכל ספר יוקדש חודש לקריאה, שבסופו יועלה דיון בפורום ספרים בקהילת תרבות. בכל חודש ייבחר ספר חדש ע"י משתתף פעיל, ושמו ושם מחברו יועברו לכל המשתתפים בהודעה פרטית. שם הספר ומחברו יצוינו גם בדף הראשי של קהילת תרבות, כדי שכל מי שמעוניין להתחיל להשתתף בקריאה ובדיונים יוכל לעשות זאת. כעיקרון, לא תהיה שום הצבעה או משהו בדומה על הספר בכל חודש. הבחירה נתונה בידי המשתתף, והסבב יעבור בין כל המשתתפים. אם תהיה מסיבה כלשהי התנגדות גורפת לספר מסוים, יתבקש הבוחר להחליף אותו.

קווים מנחים לבחירת ספר (גזור ושמור!): הספר חייב להיות בעברית, לא ארוך מדי (או חלק מסדרה) וחייב להיות זמין ונפוץ מספיק כדי שכמה שיותר אנשים (בשאיפה – כולם) יוכלו להשיגו. מן הסתם רצוי שיהיה זה ספר טוב, על אף סובייקטיביות המושג, וכדאי שיהיה קולח ונגיש יחסית. אל תשכחו שהבחירה היא לא רק לעצמכם, ולא כל מה שמוצא חן בעיניכם ימצא חן בעיני אחרים. אני למשל אוהבת מאוד את הספרים של הנרי ג'יימס, אבל הוא סופר קשה לקריאה וגם די מדכא, לכן לא יהווה בחירה מוצלחת במיוחד למועדון.

 

מכיוון שבורגול העבירה אלי את הסמכות, החודש נקרא את "הדבר" של אלבר קאמי. בחודש הבא יחליט ג'ו על הספר, ובחודש שאחריו – זותי. בסוף מאי ייפתח דיון על הספר ותישלח הודעה על הספר שג'ו בחר לחודש יוני.

אם יש למישהו התנגדות הוא מוזמן להגיב להודעה זו (תגובה לכולם). אם קראתם את הספר אתם לא חייבים להתנגד, הדיון הוא הרי העניין (לדעתי לפחות) ובו אפשר להשתתף בכל מקרה. מכיוון שזה הסבב הראשון, כל מי שמתכוון להשתתף מתבקש להגיב גם הוא. כל מי שבכלל לא מעוניין להשתתף והגיב בדיון מסיבות אחרות, מוזמן להגיב גם הוא והודעות נוספות בנושא לא יישלחו אליו.

 

קריאה נעימה,

זואי את בורגול, תעשיות ספרים בע"מ.

 
MorganK הדפסה דואר-אלקטרוני

 

MorganDone

 

פתחתי את הדלת וצעדתי החוצה.

עיני נעצמו בכאב לנוכח בוהק הקרינה שחזרה אלי מכל עצם בשדה הראיה. גל חום אדיר הכה בגופי ואת עור התוף שלי הצרימו יללות של נשמות אומללות, שנידונו לעינויי נצח בצורת חתולים מחוץ לבית הממוזג.

אין ספק.

זהו פי הגהנום.

 

ים המלח.

 

לאחר צעדה מפרכת בתופת שמחוץ לביתי הגעתי למחוז חפצי. המפתח שהיטלטל על אצבעי במהלך הדרך התאים בדיוק למנעול הכבד שתלה על הדלת, וזו מצידה, לאחר שהסרתי ממנה את הבריח, נפתחה בחריקה צורמנית וגילתה מדרגות אפלוליות שירדו אל חשכה חסרת תחתית.

 

עם כל צד ומדרגה נדמה היה כאילו הופחתה מעלה מטמפרטורת האוויר. עד שהגעתי לתחתית האוויר סביבי כבר היה קריר לנעים, אם כי טחוב. גיששתי באפלה אחר מתג האורות.

 

מדפי ספרים הקיפו אותי, משדרים אלי אהבה חסרת גבולות ותנאים. נראה לי שאדרוש מילדי שיקברו אותי בספריה.

המקום הראשון בו חיפשתי היה מדף כתבי העת. שם, בין "משקפיים" ל"ביטאון-חיל-האוויר", קרצה אלי פתאום הכותרת המוכרת – WIZ.

 

גל של זיכרונות שטף אותי. בנבכי מוחי רץ תיכוניסט צעיר וחטף מידי אמו את מעטפת הניילון השחורה, קרע אותה בשקיקה וחשף את תוכנה – הדבר היחיד שהיה מוכן לקרוא – ירחון המשחקים שלו. ברגע שהיה השלל בידיו אץ לחדרו והדלת, עמוסת פוסטרים של מטוסים ומכוניות, נטרקה בפני אחותו הקטנה. הילדה הזערורית תאלץ להמתין עד שיתמזל מזלה והיא תוכל "לשאול" את הגיליון כדי לקרוא את הקומיקס ולהעריץ את השחקנים המוזרים, עטויי הגלימות וחגורי החרבות, שנלחמו במפלצות אכזריות וסגדו לאלים משונים...

 

עוד.

 

עוד!

 

דבר לא יעצור בעדי מלהשיג את שאר הגיליונות העתיקים של אחי, שנתרמו באכזריות לספריה של אמא. לאחר דחיפה ממושכת וחריקות בלתי נסבלות כמעט נפתחה דלת הברזל האדומה של המחסן. גל ריחני של נייר נרקב ומצהיב הכה בי. ניגשתי לחטט בארגזים. בינות רומנים-רומנטיים זולים וספרי הרפתקאות מתפוררים (מגילת החרבות?! למה לעזאזל הוצאתי 25 ₪ על עותק משלי?! מבחר המד"ב והפנטזיה? המממ...), נצנצו אלי גיליונות...

ביטאון-חיל-האוויר.

אוטו.

פשוש.

מה לעזאזל?! / As if?!

 

המגירות, מה עם המגירות? ידי שטופות הזיעה עקב החיפוש במחסן החליקו כמעט, אך לבסוף הצליחו לפתוח את המגירות בזו אחר זו. "משוב". "שדה וגן". 'למה כבר אפשר לצפות מספריה של מושב חקלאי?!' חשבתי בחמת זעם.

 

 The_Door_copy

 

נותר רק מקום אפשרי אחד, דלת ברזל אדומה אחת. אזרתי עוז דחפתי אותה. קול קריעת קורי עכביש נשמע1. אוי ואבוי, אני מקווה שכל העכבישים יצאו היום לנופש...

 

אאאאאאאאאאאאאאאאהההההההההההההההההההההההההההה!!!

 

סיפרתי לכם כבר על הפעם שאלמנה שחורה ענקית תקפה אותי? לא? טוב, לא משנה, בהזדמנות אחרת, כי עכשיו נראה לי שעדיף להתמקד בעכביש הענקי (מוטת רגלים: 12 ס"מ) שזינק עלי מבין הצללים.

 

יש דברים מסוימים שעלמה קטנה וחסודה כמוני לא תעשה לעולם. אל תחשבו על זה אפילו. ממילא המחסן נראה ריק והם בטח לא שם.

 

חזרתי וחיטטתי בזעף בין הגיליות הישנים שעל מדף המגזינים. איזה מן עולם הוא זה, תהיתי, בו אפילו נערה תמימה אינה יכולה למצוא את גיליות הWIZ של אחיה הגדול ונאלצת להסתפק בגיליון בודד, ועוד 73?! 73?!?! איזה מן עולם הוא זה, בו ילדינו אינם יכולים לחזור הביתה מלאי גיל ודיצה לגיליונות הצבעוניים העליזים, בו אדם חייב למכור את כלייתו השנייה על מנת להשיג את שר הטבעות בגרסה לבניתית הגונה, בו אין מים בברזים בבאר-שבע, בו אנשים פוחדים לצאת לרחובות, בו...

 

אהמ. כן.

 

בשארית כוחותיי חזרתי הביתה.

תדפיסים מDemons אם כן.

 

קריאת המורגנים נמשכה עד דקה לפני אחת בלילה, בדיוק.

לאחר שבראשי התערבלו פטריות צבעוניות, נמלים ענקיות, צבים מנייר, סטייקים, לובסטרים, שרימפסים מטוגנים, צדפות מרקדות, שווארמות, סוכנים חשאיים, משוואות דיפרנציאליות, "הכי גאים שיש" וצוות Demons Under the Sink, הגעתי למסקנה שכתב היד שלי ממש יפה ושבאופן כללי אני מאוד מוכשרת.

 

הגיע הזמן לעשות עם זה משהו.

 

 Solt_Shaker

 


1 למקרה שאתם תוהים, כן! קורי עכביש רציניים של עכבישים שמכבדים את עצמם אכן משמיעים קול כשהם נקרעים, משהו בין צליל עוגת שוקולד משובחת נחתכת וקריעת מרקם הזמן-חלל של יקום דו-וקטוריאלי בעל 17.14 מימדים. מאיפה אני יודעת את זה? למדתי מהטובים ביותר.

 
ללא כותרת הדפסה דואר-אלקטרוני

 

לפעמים אני חושבת, בעיקר אחרי שאני קוראת משהו של אשכול נבו, על איך אני רוצה שהחיים שלי יראו, ומה בעצם אני רוצה בהם.

לפעמים יוצא שאני רוצה להצליח מאוד, לפעמים אני רוצה לעשות משהו חשוב. הרבה פעמים יוצא שאני רוצה להיות לבד.

 

אני יושבת וחושבת על מה שאני אעשה ומה שאני עושה כדי שבסופו של היום הארוך הזה, שאני קוראת לו החיים שלי, אני אוכל ללכת לישון מרוצה. אני רואה שבעצם אני עומדת והדברים מתרחשים סביבי, והחיים שלי הם כמו סיפור, אבל לא אני מספרת אותו.

 
ללא כותרת הדפסה דואר-אלקטרוני

 

הם ישבו זה לצד זו על סלע גדול שהיה עדיין חמים מאור השמש, על אף שזה נסתלק וחשכה של לילה עטפה את הכל זה מכבר, והתבוננו בכוכבים המופיעים בזה אחר זה. מאחוריהם התעוררו לחיים רבבות הצרצרים ושאר רמשי הלילה שהתגוררו בכרם הזיתים.

אושר גדול מילא את ליבם.

"את יודעת", אמר, "השמים הם עליית הגג של העולם. נשמות כל הדברים שהיו ואינם עולות אל השמים. שם הן ממתינות בארגזים או סתם מוטלות על כיסא ישן, ומעלות אבק קוסמי, עד שמישהו החפץ בזיכרון הדברים נושף את האבק מעליהן ומחייה אותן."

"והכוכבים?", שאלה."הכוכבים", השיב, "הם האור שבעליית הגג."

 

 
Early September and the kids start school הדפסה דואר-אלקטרוני

 

Early September and the kids start school Leaves are floating in the swimming pool I wish I had a proper reason to cry A reason not so abstract More like s broken clause in a contract

ספטמבר התחיל.

ילדים ובני נוער לא יגדשו עוד את האוטובוסים ובתי הקפה.

לאט לאט נוכל להרגיש את הלחות מתפוגגת, את החום נחלש.

ניסע לדרום ונראה חצבים ונחליאלים. כבר ראיתי להקת ענק של חסידות, עפות אל מצריים החמימה.

שוב אפשר יהיה לישון מחובקים, לעשות קניות בשוק אחרי השעה עשר, לבשל בלי להזיע בליטרים.

בקרוב יגיעו החגים, ואיתם אווירה משפחתית מחודשת. ראש השנה ייחגג על פי המסורת בבית ההורים, בקרב המשפחה המצומצמת וללא קרובים רחוקים, בניגוד, למשל, לפסח, שנערך תמיד אצל הדודות מצד אבא. סוכות אצל אחותי, כיוון שלאבא כבר אין כוח לבנות סוכה, ואילו גיסי עדיין כוחו במותניו, וגם, אתם יודעים, בשביל הילדות.

סוכות יביא איתו את כנס אייקון, ובמיוחד – את ניל גיימן. אני מקווה שאספיק להכין קומיקס קצר לקראת בואו. אני מחפשת כותב, או סיפור לעבד.

אסף הביא לי מכונת-כתיבה-ללא-נייר (תודה אסף!). בעזרתה אני מקווה לחדש את ימי הכתיבה שלי. יש סיפור, יותר נכון לומר רעיון לסיפור, שיושב לי בראש מאז מותה של סבתי. יש לי עולם פנטסיה להמשיך לפתח. אולי אתחיל פרויקט תרגום.

הסתיו הקצר יגיע ואחריו החורף.

הו, החורף.

All Those Things Your'e Supposed To Do I Could Have Done Them If I Had You You Could Have Made Me A Righteous Citizen I Could Have Made All Those Right Decisions But Now I Don't Know Who My Friend Is Can You Tell Me Rocky Dennis Now I Don't Know Who My Friend Is Can You Tell Me Rocky Dennis Mama Told Me I Was Born A Lion Mama Told Me I Was Born With A Belly To Lie On Mama Told Me I Was Born A Liar Mama Told Me I Was Born With A Heart To Rely On But Now I Don't Know Who My Friend Is Can You Tell Me Rocky Dennis Now I Don't Know Who My Friend Is Can You Tell Me Rocky Dennis Can You Tell Me, Can You Tell Me Tonight Ooohohh Ohooo Oooh Tonight Can You Tell Me Toniiight

 
Aquis submerses הדפסה דואר-אלקטרוני

 

בקריאה חוזרת של Aquis submerses (תיאודור שטורם, הופיע ב"שבעה סיפורי דיוקן" בהוצאת הספרייה החדשה) נתקלתי בעניין מתמיה.

כשמתוארת ראשית ידידותם של יוהאנס וקתרינה מתואר המקרה בו היא לוקחת אותו לראות את קן אדומי הזנב והוא יורה בתחמס המאיים לטרוף את הגוזלים. המוזרות בעניין – התחמס אינו עוף דורס, ואינו טורף ציפורים אחרות ואף לא גוזלים, אלא חרקים בלבד. כשבדקתי בטקסט בשפת המקור (בפרוייקט גוטנברג) מצאתי כי העוף המצוין הוא Waldkauz ובדיקה במילון LEO העלתה כי מדובר במין ינשוף.

שאלתי אליך היא מדוע בחרת לתרגם כפי שבחרת?

אשמח לדעת את פתרונו של העניין.

 

בתודה מראש,

   זהרה צעירי.

 
«התחלההקודם123הבאסיום»

JPAGE_CURRENT_OF_TOTAL
זכויות יוצרים © 2017 האתר של זהרה. כל הזכויות שמורות.
ג'ומלה! הינה תוכנה חופשית המשוחררת תחת רשיון GNU/GPL.