רעיית הצל

 

היה היה אדם בודד

בעת עברו ימים בטל

ישב דומם כתל גל עד

ולא הטיל כל צל.

על ראשו ישבה תנשמת

באור ירח חורף גנוז

מחתה מקורה וחשבהו למת

תחת כוכבי תמוז.

 

עלמה אז באה, אפור עטויה

באור בין ערביים זוהרת

רגע נותרה במקום עמדה,

פריחה בשערה משתזרת.

הוא נעור, כמו זינק מן הסלע

ושבר את הכישוף

במהירות אחזה, כל כולה

ובצילה היה עטוף.

 

מאז אינה באה עוד למקום

בו כוכב, ירח או שמש זורחת

נמצאת היא במקום בו נעלם היום

וגם את הלילה שוכחת.

אך אחת לשנה עת מערות נפערות

ודברים נחבאים נגלים

יחדיו עד זריחה דמויותיהם רוקדות

והם צל אחד מטילים.

 

PERRY-THE-WINKLE

 

The lonely troll he sat on a stone

And sang a mournful lay;

O why, O why must I live on my own

In the hills of Faraway?

My folk are gone beyond recall

And take no thought of me;

Alone I’m left, the last of all

From Weathertop to sea.

 

הטרול הבודד ישב לו על סלע

וזימר מין שיר עצב עגום;

מדוע, מדוע אני חי לבד,

במקום מרוחק ועלום?

בני עמי הלכו רחוק לבלי שוב,

ואינם מקדישים לי בכלל מחשבות

נותרתי לבדי, היחיד מאחור

בין הים לפסגת הרוחות.

 

“I steal no gold, I drink no beer,

I eat no kind of meat;

But people slam their doors in fear,

Whenever they hear my feet.

O how I wish that they were neat,

And my hands were not so rough!

Yet my heart is soft, my smile is sweet,

And my cooking good enough.”

 

איני גונב זהב ולא שותה בירה,

וגם בשר אינני אוהב;

אך אנשים בכל זאת פוחדים מפני,

ומסתתרים כשאני מתקרב.

הו הלוואי שהם היו נחמדים,

וגסות לא היו ידי!

כי לבי רך וטוב, חיוכי כה מתוק,

ובישולי טוב למדי."

 

“Come, come!” he thought, “this will not do!

I must go and find a friend;

a-walking soft I’ll wander through

the shire from end to end”.

Down he went, and he walked all night

With his feet in boots of fur;

To Delving he came in the morning light,

When folk were just astir.

 

He looked around, and didi he meet

But old Mrs. Bunce and all

With umbrella and basket walking the street;

And he smiled and stopped to call:

“Good morning ma’am! Good day to you!

I hope I find you well?”

But she dropped umbrella and basket too,

And yelled a frightful yell.

 

Old Pott the Mayor was strolling near;

When he heard that awful sound,He turned

 

הצעה לכתיבת עבודת גמר

 

התלמיד:

שם ושם משפחה: זהרה צעירי

מס' ת"ז:

כיתה: י"ב

כתובת בבית: מושב נאות הכיכר, ד.נ. ים המלח 86905

טלפון בבית: 08-6557980

 

 

 

 

 

המנחה:

שם ושם משפחה: אילנה שחף

תואר אקדמי: M.A בספרות, תעודת הוראה

תפקיד/התמחות: מורה לאנגלית ותרגום, מרצה לספרות.

מקום עבודה: מכללת הנגב של אוניברסיטת בן גוריון, התיכון לחינוך סביבתי

מען למכתבים: מדרשת בן גוריון 84990

 

נושא העבודה:

תרגום שירים מאת ג'ון רונלד רעואל  טולקין ודיון בבעיות התרגום.

 

העבודה תוגש במקצוע:

תרגום-אנגלית.

 

רקע תיאורטי שממנו צמחה שאלת המחקר:

אהבת הספרות והשירה האנגלית והעברית כאחד ורצון להביא לקהל קוראי העברית מספר משיריו של טולקין בתרגום חדש.

 

שאלת המחקר:

א.      האם ניתן להעביר שירים משפת המקור (אנגלית) לשפת יעד (עברית) ?

ב.      מה השפעת המקור האתני/הכותב וזהותו האתנית על תוכן השיר ועל צורתו (השפה, האמצעים האומנותיים וכו') וכיצד ניתן להעביר השפעה זו בתרגום?

 

היפותזה:

העברת שירים משפה לשפה, דהיינו תרגומם, הוא אפשרי.

 

הדרכים לבדיקת שאלת המחקר:

תרגום השירים, ניתוח בעיות וניתוח השירים תוך השוואה.

 

ראשי פרקים ראשוניים:

·         מבוא.

·         חלק ראשון:

א.      תרגום השירים

ב.      דיון בבעיות התרגומיות בשירים

·         חלק שני:

א.      מידע על כותבי השירים וה"גזעים" (הבדיוניים-ספרותיים) השונים אליהם הם משתייכים.

ב.      ניתוח השירים ואבחון: כיצד משתקפת זהותם האתנית של הכותבים בתוכן וצורת השירים? , דיון בהעברת ההבדלים לשפה העברית.

·         סיכום.

 

בבליוגרפיה ראשונית:

·         מילון אוקספורד

·         Tolkien, J. R. R., “The Adventures of Tom Bombadil”, from "The Tolkien Reader", Ballantine Books (Del Rey), 1966

·         טולקין, ג'. ר. ר., בעריכתו של כריסטופר טולקין, "הסילמריליון", בתרגום עמנואל לוטם, הוצאת זמורה-ביתן, 1990.

·         טולקין, ג'. ר. ר., "הרפתקאות טום בומבדיל", בתרגום אוריאל אופק, הוצאת זמורה-ביתן, 1984.

·         Tolkien, J. R. R., Guide to the Names in Lord of the Rings: מדריך למתרגמי טולקין שנכתב על ידו.

·         The Encyclopedia of Arda, http://www.glyphweb.com/arda/default.htm: אתר מקיף המכיל מידע על כל מקום וכל דבר שהוזכר בכתבי טולקין.

·         נומנור, http://www.geocities.com/inumenor/: אתר עברי שמכיל חומר נוסף על טולקין וכתביו.

·         אתר הקהילה הטולקינאית הישראלית, www.tokien.co.il.

 

תאריך:3.12.2001   חתימת התלמיד:__________ חתימת המנחה:______________

חתימת המנהל:____________

 

האוצר

 

כאשר השמש הייתה חדשה והסהר צעיר

על זהב וכסף האלים נתנו קולם בשיר:

בעשב הירוק כסף הם יצקו,

במים הלבנים זרמי זהב בהקו.

טרם שאול פיו פער וצינוקות נחפרו,

טרם גמדים רבו ודרקונים הושרצו,

היו בני לילית עתיקים ולחשים חזקים

בין גבעות ירוקות וצללי עמקים

הם שרו ביוצרם  חפצי-חן נעלים,

ונזריהם הבהירים של מלכי בני-לילית.

אך גורלם נחרץ, ושירם נדם

בברזל מחושל ובפלדה נחסם.

בחמדנות בלא שיר, ובלא חיוך חם,

במרתפים אפלים עושרם נערם.

כסף מחוטב וזהב מגולף,

את מושב בני-לילית הצל אז עטף.

 

 

היה היה גמד זקן שבמערה אפלה ישב,

אחר זהב וכסף נהו אצבעותיו;

בפטיש וסדן, קורנס ומקדחות

עבד במו ידיו עד אפיסת כוחות.

שרשרת טבעות הכין ומטבעות רבים

חישב לרכוש לו כך עצמת המלכים.

אבל עיניו כהו והתנוונו אוזניו

הצהיב העור על גולגולתו וגם נשרו שיניו.

בין אצבעות גרומות, בברק חמדה צונן,

בלא שכלל הבחין בכך, החליקו אבני-חן.

האדמה רעשה, אך דבר לא שמעה אזנו,

כאשר הדרקון הצעיר ריווה את צימאונו,

וזרם העשן נקש בדלתו החשוכה.

הלהבות ליחכו את התקרה הלחה,

הוא מת לבדו בין הלהבות האדומות

ומגופו נותר רק אפר חם ועצמות.

 

 

היה היה דרקון זקן תחת אבן אפורה

עיניו האדומות בהו בקירות המערה.

שמחתו נעלמה, נעוריו בוזבזו

מגובשש וקמוט היה, כנפיו התעקמו

שנים כה רבות קשור לזהבו;

עד כבתה האש בכבשן לבבו.

אבני-חן אל בטנו הגדולה נדבקו

כסף וזהב שפתיו ליקקו:

הוא ידע מקומה של כל טבעת שולית

תחת חשכת כנפו השמאלית.

על גנבים חשב יומם וליל,

דמיין כיצד את בשרם הוא אוכל,

עצמותיהם ריסק ודמם שתה:

אך אוזניו כבדו ונשימתו קשתה. 

שריון הצטלצל, אך הוא לא שמע.

שאון עז הדהד בעמקי אדמה:

לוחם צעיר עם חרב בהירה

להגן על האוצר תיגר קרא.

עורו היה קשה כצור, שיניו כלהב חד,

אך הברזל אותו שיסע ולהבתו כבתה לעד.

 

 

היה היה מלך זקן על כס מלכות נישא:

את ברכיו הגרומות זקנו הלבן כיסה;

פיו לא התענג עוד על שתייה ואכילה,

אוזניו לא התענגו כלל על שירה ועל מילה,

כל שיכול בו להרהר הוא תיבתו העצומה

צפונה היטב במחבוא בבטן אדמה.

זהב ואבני-חן באפלה בה נעולות

מאחורי דלתות ברזל עבות ומחושלות.

חרבות שומרי ראשו קהו מחלודה,

משפטו נשחת, תהילתו נפלה,

אולמותיו ריקים, קרות מרפסותיו,

אך מלך הוא על כסף, אבני חן וגם זהב.

הוא לא שמע התרועה במעבר ההרים,

לא הריח הדם שנספג באפרים,

ממלכתו אבדה, אולמותיו נשרפו,

ואל תוך בור קר עצמותיו הושלכו.

 

 

ישנו אוצר עתיק, ישן

בלום תחת סלע, הרחק מכאן;

מאחורי דלתות נעולות הוא נשכח

אותן שום אדם לעולם לא יפתח.

על התל בו נטמן גדל עשב ירוק

וציפורים מצייצות את שירן המתוק,

כבשים בשלווה ובנחת רועות

ורוחות מחוף ים מרוחק מנשבות.

הלילה ישמור את האוצר העתיק,

עת אדמה תמתין ויישנו בני לילית.

 

THE HOARD

 

When the moon was new and the sun young

Of silver and gold the gods sung:

In the green grass they silver spilled,

And the white waters they gold filled.

Ere the pit was dug or Hell yawned,

Ere dwarf was bred or dragon spawned,

There the Elves of old, and strong spells

Under green hills in hollow dells

They sang as they wrought many fair things,

And the bright crowns of Elf-Kings.

But their doom fell, and their song waned,

By iron hewn and by steel chained.

Greed that sang not, nor with mouth smiled,

In dark holes their wealth piled,

Graven silver and carven gold:

Over Elvenhome the shadow rolled.

 

כאשר הירח היה חדש והשמש צעיר

על זהב וכסף האלים נתנו קולם בשיר:

בעשב הירוק הם כסף יצקו,

במים הלבנים זרמי זהב הבהיקו.

טרם הבור נחפר והשאול צץ

טרם הגמדים רבו והדרקון הושרץ,

היו בני לילית עתיקים ולחשים חזקים

בין גבעות ירוקות וצללי עמקים

הם שרו ביוצרם  חפצי-חן נעלים,

ונזריהם הבהירים של מלכי בני-לילית.

אך גורלם נחרץ, ושירם נדם

בברזל מחושל ובפלדה נחסם.

בחמדנות בלא שיר, ובלא חיוך חם,

במרתפים אפלים עושרם נערם.

כסף מחוטב וזהב מגולף,

את מושב בני-לילית הצל אז עטף.

  

There was an old dwarf in a dark cave,

To silver and gold his fingers clave;

With hammer and tongs and anvil-stone

He worked his hands to the hard bone,

And coins he made, and strings of rings,

And thought to buy the power of kings.

But his eyes grew dim and his ears dull

And the skin yellow on his old skull;

Through his bony claw with a pale sheen

The stony jewels slipped unseen.

Not feet he heard, though the earth quaked,

When the young dragon his thirst slaked,

And the stream smoked at his dark door.

The flames hissed on the dank floor,

And he died alone in the red fire;

His bones were ashes in the hot mire.

 

היה היה גמד זקן שבמערה אפלה ישב,

אחר זהב וכסף *** אצבעותיו;

עם סדן ופטישים, מלקחיים ומקדחות

עבד במו ידיו עד אפיסת כוחות.

שרשרת טבעות הכין ומטבעות רבים

חשב שכך יוכל לקנות את כוח המלכים.

אבל עיניו כהו והתנוונו אוזניו

הצהיב העור על גולגולתו וגם נשרו שיניו.

בין אצבעות גרומות, בברק חמדה צונן,

בלא שכלל הבחין בכך, החליקו אבני-חן.

האדמה רעשה, אך דבר לא שמעה אזנו,

כאשר הדרקון הצעיר ריווה את צימאונו,

וזרם העשן נקש בדלתו החשוכה.

הלהבות ליחכו את התקרה הלחה,

הוא מת לבדו בין הלהבות האדומות

ומגופו נותר רק אפר חם ועצמות.

 

There was an old dragon under grey stone;

His red eyes blinked as he lay alone.

His joy was dead and his youth spent,

He was knobbed and wrinkled, and his limbs bent

In the long years to his gold chained;

In his heart’s furnace the fire waned.

To his belly’s slime gems stuck thick,

Silver and gold he would snuff and lick:

He knew the place of the least ring

Beneath the shadow of his black wing.

Of thieves he thought on his hard bed,

And dreamed that on their flesh he fed,

Their bones crushed, and their blood drank:

His ears drooped and his breath sank.

Mail-rings rang. He heard them not.

A voice echoed in his deep grot:

A young warrior with a bright sword

Called him forth to defend his hoard.

His teeth were knives, and of horn his hide,

But iron tore him, and his flame died.

היה היה דרקון זקן תחת אבן אפורה

עיניו האדומות בהו בקירות המערה.

שמחתו נעלמה, נעוריו בוזבזו

הוא היה מגובשש ומקומט וכנפיו התעקמו

שנים כה רבות קשור לזהבו;

עד כבתה האש בכבשן לבבו.

*

*

הוא ידע מקומה של כל טבעת שולית

תחת חשכת כנפו הימנית.

על גנבים חשב יומם וליל,

דמיין כיצד את בשרם הוא אוכל,

עצמותיהם ריסק ודמם שתה:

אך אוזניו כבדו ונשימתו קשתה. 

שריון הצטלצל, אך הוא לא שמע.

קול אז הדהד תחת האדמה:

לוחם צעיר עם חרב בהירה

להגן על אוצרו לדרקון קרא.

עורו היה קשה כצור, שיניו חדות כחרב,

אך הברזל אותו שיסע ולהבתו הייתה לרמץ.

 

There was an old king on a high throne:

His white beard lay on knees of bone;

His mouth savoured neither meat nor drink,

Nor his ears song; he could only think

Of his huge chest with carven lid

Where pale gems and gold lay hid

In secret treasury in the dark ground;

It’s strong doors were iron-bound.

The swords of his thanes were dull with rust,

His glory fallen, his rule unjust,

His halls hollow, and his bowers cold,

But king he was of elvish gold.

He heard not the horns in the mountain pass,

He smelt not the blood on the trodden grass,

But his halls were burned, his kingdom lost;

In a cold pit his bones were tossed.

 

היה היה מלך זקן על כס מלכות

  

There is an old hoard in a dark rock,

Forgotten behind doors none can unlock;

That grim gate no man can pass.

On the mound grows the green grass;

There sheep feed and larks soar,

And the wind blows from sea-shore.

The old hoard the night shall keep,

While earth waits and the Elves sleep.

 

ישנו אוצר עתיק, ישן

בלום תחת סלע, הרחק מכאן;

מאחורי דלתות נעולות הוא נשכח

אותן שום אדם לעולם לא יפתח.

על התל בו הוא נח גדל עשב ירוק

וציפורים מצייצות את שירן המתוק,

כבשים בשלווה ובנחת רועות

ורוחות מחוף ים מרוחק מנשבות.

הלילה ישמור את האוצר העתיק,

עת אדמה תמתין ויישנו בני לילית.