1 אנאפורנוס

בלילה חסר ירח, על עולם ושמו אנאפורנוס, נתממש תוצרה של החלטה שעשה קנטאור צעיר.

החלטה זו הייתה לעזוב את ביתו ואת עולמו לטובת הרפתקנות והזדמנות להוכיח את עצמו.

הקנטאור הצעיר נקרא טיירון, והוא היה מדען וממציא. מקצועות אלו היו משום אכזבה רבה לאביו, סירן, שקיווה שיהיה לוחם או לפחות ספורטאי מוצלח כמו אחיו, פלייר.  אבל טיירון לא ניחן בגוף הרחב, בסיבולת ובחוסן שהיו לאביו ולאחיו, אלא במחשבה עצמאית ומפותחת. בעזרתה של זו יכול היה לנצח בקרבות ובשאר שעשועי הספורט, אך הוא העדיף להישאר בקרחת היער הפרטית שלו, בחברת המחשב-עץ שלו, אנאטוק, ולתכנן מכשירים שונים ומוזרים.

המחשב-עץ הזקן היה ידידו הטוב ביותר, והשתייך בעבר לסבו של טיירון, ממציא נבון בפני עצמו. הוא נהג לרטון ולהעמיד את טיירון על טעויות קטנות ושגיאות שזה עשה. אבל שורשיו היו עמוקים בקרקע, וכל מכשיר שהיה עליו להעביר מן הזיכרון אל עץ העיצוב פעל להפליא.

טיירון חיפש מאז ומעולם דרך להוכיח את עצמו לאביו, והמצאתו החדשה נראתה כדרך מושלמת לעשות זאת.

עולמות שמעבר לדמיון, אנשים זרים ומוזרים, מנהגים ומדע סקרנו אותו ומשכו אותו לצאת למסע.

אותה המצאה של טיירון הייתה מכשיר, מעגל צמחי בו זרם הקסם כמו מים במערכת השקיה, שהעביר את המשתמש בו לעולמות אחרים. טיירון היה בטוח בקיומם. לאחר ניסויים רבים וכושלים הצליח למצוא תבנית מסוימת שהיה בטוח בהצלחתה.

את המצאתו זו שמר לעצמו, ולא גילה דבר עליה לאיש.

ביום האחרון לגידולו של המעגל, עשה טיירון את דרכו אל הכפר בחשכה. הדרך הייתה מוכרת לו ועל כן חפז לו בשבילי היער באותה קלות בה היה עושה זאת באור יום מלא.

הקולות העמומים לפניו רמזו לו על התקרבו לכפר, אבל הוא לא היה מוכן להתפרצותם של פלייר, אחיו, וניריות, חברתו על השביל. מדלגים ומצחקקים הם התקדמו לעברו ושאלו: "היכן היית כל היום טיירון? אינך מתכוון לפספס את חגיגות האביב, נכון?".

"אני חושש שכן", ענה טיירון בחוסר סבלנות בלתי מורגש כמעט, "אני צופה התקדמות רבה במעשי עד אז". תשובתו הייתה כנה אמנם, אך פלייר וניריות לא עמדו על משמעותה המלאה.

"מה אתה עושה בקרחת היער שלך כל הזמן הזה", שאלו. "מנסה לגדל ידיד?" ובהערה עוקצנית זו הסתלקו מצחקקים.

או אז החליט טיירון לצאת לדרכו בלילה שלמחרת, ולא להמתין עד שיתקין מעגל נוסף לניווט בין העולמות. מזלו ינחה אותו, וירחיק אותו מזלזולם של תושבי הכפר.

1 טריפלדור

בחוסר הקיום שבין העולמות, בחשכה המסתתרת מעין המחשבה, חגה לה מצודת טריפלדור. אבניה השחורות מסותתות ומותאמות בקסם כסוף ורב עוצמה. שלושת שעריה, בשלושת צדדי החומה, סגורים ומחוזקים. השער האדום. השער הכתום. השער הצהוב.

תחת המצודה, אם אכן קיים תחת במקום בו היא נמצאת, ריחפו שלושה דרקונים. אדום, כתום וצהוב. קפואים בהמתנה נצחית כמעט, עד אשר יזומנו על ידי אדוניהם החיוורים, המכשפים של מצודת טריפלדור.

המגדל המרכזי, השקוף, מקרין חיוורות, שאפתנות וקור לכל הכיוונים באין.

שלושת המגדלים הנמצאים בפנים החומה שחורים גם הם, וחלקים לגמרי. עליהם חקוקים תווי קסם כסוף, קסם שינה.

באחד מהם נדלק אור, בחלון שהתקיים שם מאז ומעולם. החלון נפתח פנימה אל חדרו של יורש המצודה, אשט.

היורש הצעיר זה עתה התעורר. הוא לובש את גלימתו השחורה ונועל את מגפיו הכבדים, מעוטרי הזהב הצבעוני, ויוצא אל אולם הכניסה. שם הוא פוגש את אביו, דוכס מצודת טריפלדור, ושניהם יוצאים יחד אל החצר הצהובה, לאימון הלחימה של הבוקר.

הוא מנצח בקרב בקלות ומוחה את חרבו.

הוא אמנם היה מוכן לקראתו, אבל המוכנות אינה עוצרת בעד ההפתעה. האדם הוא אותו אדם שאשט הרג אתמול ושלשום ועשרות ימים נוספים לפני-כן. אותו אדם שבכל ערב היה מחזיר לחיים כאימון בשיעור הכישוף עם אמו. אותו שיעור אליו הוא צועד כעת, עטוף בגלימה קלילה ומרובת כיסים.

הצעדה במסדרון האין-סופי מדכאת אותו. אין הוא יכול לסור הצידה, לפנות, לפתוח דלת אחרת מאשר של חדר הכשף. הוא לכוד במסלול מוכתב מראש.

מסלול אכזרי, קר ונוקשה.

המסלול שבסופו אין אור, אלא שלטון.

1 אנאפורנוס

טיירון כבר ארז כל שהצליח לחשוב עליו כראוי להתלוות למסע.

הוא נפרד כבר מאנאטוק. לא היה לו עוד איש להיפרד ממנו. לא יושבי הכפר כמובן.

הוא צעד אל המעגל והפעיל אותו.

חושיו התערפלו.

כל הקולות נדמו, כל התחושות פגו וכל המראות נעלמו.