When the moon was new and the sun young

Of silver and gold the gods sung:

In the green grass they silver spilled,

And the white waters they gold filled.

Ere the pit was dug or Hell yawned,

Ere dwarf was bred or dragon spawned,

There the Elves of old, and strong spells

Under green hills in hollow dells

They sang as they wrought many fair things,

And the bright crowns of Elf-Kings.

But their doom fell, and their song waned,

By iron hewn and by steel chained.

Greed that sang not, nor with mouth smiled,

In dark holes their wealth piled,

Graven silver and carven gold:

Over Elvenhome the shadow rolled.


כאשר הירח היה חדש והשמש צעיר

על זהב וכסף האלים נתנו קולם בשיר:

בעשב הירוק הם כסף יצקו,

במים הלבנים זרמי זהב הבהיקו.

טרם הבור נחפר והשאול צץ

טרם הגמדים רבו והדרקון הושרץ,

היו בני לילית עתיקים ולחשים חזקים

בין גבעות ירוקות וצללי עמקים

הם שרו ביוצרם  חפצי-חן נעלים,

ונזריהם הבהירים של מלכי בני-לילית.

אך גורלם נחרץ, ושירם נדם

בברזל מחושל ובפלדה נחסם.

בחמדנות בלא שיר, ובלא חיוך חם,

במרתפים אפלים עושרם נערם.

כסף מחוטב וזהב מגולף,

את מושב בני-לילית הצל אז עטף.


There was an old dwarf in a dark cave,

To silver and gold his fingers clave;

With hammer and tongs and anvil-stone

He worked his hands to the hard bone,

And coins he made, and strings of rings,

And thought to buy the power of kings.

But his eyes grew dim and his ears dull

And the skin yellow on his old skull;

Through his bony claw with a pale sheen

The stony jewels slipped unseen.

Not feet he heard, though the earth quaked,

When the young dragon his thirst slaked,

And the stream smoked at his dark door.

The flames hissed on the dank floor,

And he died alone in the red fire;

His bones were ashes in the hot mire.


היה היה גמד זקן שבמערה אפלה ישב,

אחר זהב וכסף *** אצבעותיו;

עם סדן ופטישים, מלקחיים ומקדחות

עבד במו ידיו עד אפיסת כוחות.

שרשרת טבעות הכין ומטבעות רבים

חשב שכך יוכל לקנות את כוח המלכים.

אבל עיניו כהו והתנוונו אוזניו

הצהיב העור על גולגולתו וגם נשרו שיניו.

בין אצבעות גרומות, בברק חמדה צונן,

בלא שכלל הבחין בכך, החליקו אבני-חן.

האדמה רעשה, אך דבר לא שמעה אזנו,

כאשר הדרקון הצעיר ריווה את צימאונו,

וזרם העשן נקש בדלתו החשוכה.

הלהבות ליחכו את התקרה הלחה,

הוא מת לבדו בין הלהבות האדומות

ומגופו נותר רק אפר חם ועצמות.


There was an old dragon under grey stone;

His red eyes blinked as he lay alone.

His joy was dead and his youth spent,

He was knobbed and wrinkled, and his limbs bent

In the long years to his gold chained;

In his heart’s furnace the fire waned.

To his belly’s slime gems stuck thick,

Silver and gold he would snuff and lick:

He knew the place of the least ring

Beneath the shadow of his black wing.

Of thieves he thought on his hard bed,

And dreamed that on their flesh he fed,

Their bones crushed, and their blood drank:

His ears drooped and his breath sank.

Mail-rings rang. He heard them not.

A voice echoed in his deep grot:

A young warrior with a bright sword

Called him forth to defend his hoard.

His teeth were knives, and of horn his hide,

But iron tore him, and his flame died.

היה היה דרקון זקן תחת אבן אפורה

עיניו האדומות בהו בקירות המערה.

שמחתו נעלמה, נעוריו בוזבזו

הוא היה מגובשש ומקומט וכנפיו התעקמו

שנים כה רבות קשור לזהבו;

עד כבתה האש בכבשן לבבו.



הוא ידע מקומה של כל טבעת שולית

תחת חשכת כנפו הימנית.

על גנבים חשב יומם וליל,

דמיין כיצד את בשרם הוא אוכל,

עצמותיהם ריסק ודמם שתה:

אך אוזניו כבדו ונשימתו קשתה. 

שריון הצטלצל, אך הוא לא שמע.

קול אז הדהד תחת האדמה:

לוחם צעיר עם חרב בהירה

להגן על אוצרו לדרקון קרא.

עורו היה קשה כצור, שיניו חדות כחרב,

אך הברזל אותו שיסע ולהבתו הייתה לרמץ.


There was an old king on a high throne:

His white beard lay on knees of bone;

His mouth savoured neither meat nor drink,

Nor his ears song; he could only think

Of his huge chest with carven lid

Where pale gems and gold lay hid

In secret treasury in the dark ground;

It’s strong doors were iron-bound.

The swords of his thanes were dull with rust,

His glory fallen, his rule unjust,

His halls hollow, and his bowers cold,

But king he was of elvish gold.

He heard not the horns in the mountain pass,

He smelt not the blood on the trodden grass,

But his halls were burned, his kingdom lost;

In a cold pit his bones were tossed.


היה היה מלך זקן על כס מלכות


There is an old hoard in a dark rock,

Forgotten behind doors none can unlock;

That grim gate no man can pass.

On the mound grows the green grass;

There sheep feed and larks soar,

And the wind blows from sea-shore.

The old hoard the night shall keep,

While earth waits and the Elves sleep.


ישנו אוצר עתיק, ישן

בלום תחת סלע, הרחק מכאן;

מאחורי דלתות נעולות הוא נשכח

אותן שום אדם לעולם לא יפתח.

על התל בו הוא נח גדל עשב ירוק

וציפורים מצייצות את שירן המתוק,

כבשים בשלווה ובנחת רועות

ורוחות מחוף ים מרוחק מנשבות.

הלילה ישמור את האוצר העתיק,

עת אדמה תמתין ויישנו בני לילית.