המוסיקה נשמעה, רכה וזורמת. זוגות צעירים נעו בחינניות סביב, סביב, בתנועות מדויקות ומעודנות. הזוגות המבוגרים נעו בצורות שבריריות למראה, סביב הדינמיקה שבמרכז.
ארבעת הנגנים, ישובים על עמודי האבן הגדולים ומכוסי המטפס, ניגנו על חליל דק,
פעמונים, גיטרה ונבל.
רוח קלילה נשאה את הצלילים למרחקים והנידה בעדינות את מעטה הצמחייה המטפס, המקשר את עמודי האבן.
המוסיקה התחלפה מנעימה עדינה ואיטית למחול מהיר וקצבי. ואז למנגינה קפיצית ומשתנה במהירות.
הזוגות המשיכו לרקוד.
לילה ירד לאיטו על ארבעת עמודי האבן ועל האנשים, אך הם המשיכו לרקוד לאור הירח העולה ולאור גחליליות זוהרות.
לבסוף נפל אחד הנגנים.
הרוקדים החליפו מבטים שמחים ונבוכים למחצה.
בזה אחר זה נפלו הנגנים והמוסיקה נחלשה וחדלה לבסוף.
הרוקדים נאנחו לרווחה והחלו להתפזר החוצה מריבוע עמודי האבן וליער הסובב אותם.
אמה, בשמלה כחולה וסנדלים קלים, כמעט ונפלה אל אדמה בשל עייפותה, אך הצליחה למשוך עצמה אל מחוץ לתחום העמודים.
היא רצה אל הנהר ורחצה את הזיעה מגופה. זיעת ריקוד שארך יומיים. לאחר מכן התיישבה אמה על גדת הנהר, בין שיחי התותים שתחת עץ האגוז והשיבה לעצמה את האנרגיה שאיבדה במהלך הריקוד.
היא נרדמה על הגדה למשך כשעתיים, אך התעוררה בשל דגדוג בכפות רגליה. היא נאנחה בצער והחלה לדלג לכיוון ארבעת העמודים, שם התאספו כבר יתר הרוקדים שנראו רעננים לאחר ההפסקה. הנגנים כבר ניצבו בראש העמודים, כליהם מוכנים לסיבוב נוסף של נגינה חסרת מנוחה.
במרחק של כמה קילומטרים משם הולך לו ביער נווד. על כתפו האחת תיק מסע קטן ועל השניה כינור נשען.
הוא הולך לו ביער ומנגן מנגינה עליזה.
כעבור זמן מה הוא שומע קול נגינה מתרונן, מתאים את נגינתו לקול ומתחיל ללכת לכיוונו.
הוא מגיע לארבעת העמודים באמצע ריקוד מעגלי סוחף.
אמה מבחינה בזר המנגן. היא קוראת לו, מנסה להזהירו שימלט, אך הוא אינו שומע, או מתעלם ממנה.
